דף הבית / אקדמיה / מסלולי השקעה תלויי גיל : שני צדדים למודל

מסלולי השקעה תלויי גיל : שני צדדים למודל

קרנות הפנסיה מחויבות לנהל את כספי המצטרפים החדשים במסלולי השקעה תלויי גיל. האוצר מאפשר הקמת מסלולי אלו בהתאם לשני מודלים שונים, אך האם קיימים ההבדלים בין השניים?

החל מינואר מנוהלים כספי המצטרפים החדשים בקרנות הפנסיה במסלולי השקעה תלויי גיל. לקרנות הפנסיה קיימת האפשרות לנהל את הכספים באחד משני מהמודלים הבאים:

  • שלושה מסלולי ההשקעה תלויי גיל: מסלול השקעה אחד שמדיניות ההשקעה בו מתאימה לעמיתים אשר גילם אינו עולה על 50, מסלול השקעה אחד שמדיניות ההשקעה בו מתאימה לעמיתים שגילם לפחות 50 ואינו עולה על 60, מסלול השקעה אחד שמדיניות ההשקעה בו מתאימה לעמיתים שגילם לפחות 60.
  • סדרה של מסלולי השקעה שיהיו מיועדים לקבוצה של עמיתים שתאריך לידתם מצוי בטווח של 5 שנים לפחות, אך לא יותר מעשר שנים. מודל זה כבר פועל בהצלחה במשך חמש השנים האחרונות בקרן הפנסיה מבטחים החדשה.

בהתאם להנחיית האוצר כל עמית שיצטרף לקרן פנסיה, ולא יבחר אחרת, יסווג לאחד המסלולים הרלבנטיים  לפי גילו.

על אף העובדה שקיימים שני מודלים לניהול כספי החוסכים, מרבית קרנות הפנסיה בחרו במודל הראשון המחלק את החוסכים לשלוש קבוצות גיל באמצעות שלושה מסלולי השקעה ולא במודל השני המחייב הקמה של מספר רחב יותר של מסלולים. למעשה את המודל השני אפשר למצוא היום רק בקרנות הפנסיה של מנורה מבטחים והראל.

מסלולי השקעה

מקור

מה ההבדלים בין שני המודלים?

למרות שמדובר בשני מודלים לניהול מסלולים תלויי גיל, המודלים פועלים בצורה שונה. במודל הראשון בו הוקמו שלושה מסלולי השקעה עובר העמית לאורך שנות החיסכון בין מסלולי ההשקעה השונים. קרן הפנסיה צריכה לנהל מנגנון המעביר את החוסכים, שהגיעו לגיל הנקוב, למסלול השקעות בעל רמת סיכון נמוכה יותר.

להעברה בין מסלולים באופן תפעולי קיימת השפעה נרחבת על ניהול הזכויות של החוסכים בקרן הפנסיה והיא עשויה להשפיע על אופן חישוב עלויות הכיסוי הביטוחי ועל דמי הניהול.

מהצד השני, במודל מסלולי יעד לפרישה, העמית אינו עובר בין מסלולי השקעה אלא מסלול ההשקעה מתאים את עצמו לעמיתים. כדי להקטין את רמת הסיכון לא נדרש לבצע פעילות תפעולית על חשבונות העמיתים. קרן הפנסיה פשוט משנה את מדיניות ההשקעה של המסלול.

להבדלים אלו בניהול מסלולי השקעה השפעה רבה, הרבה מעבר לצד התפעולי, על גישת ניהול ההשקעות במודל תלויי הגיל.

מדיניות השקעה במסלולים תלויי גיל

למעלה מ- 90% מהחוסכים בקרנות הפנסיה נמצאים במסלולי השקעה כללים. מטרת האוצר בפתיחת מסלולי השקעה תלויי גיל הייתה להתאים את רמת הסיכון במסלול ההשקעה לגיל החוסכים ולהעדפותיהם ולהקטין את רמת הסיכון של החוסכים המתקרבים לגיל פרישה.

מסלול כללי

כאשר מיישמים את המודל באמצעות שלושה מסלולי השקעה נותנים מענה חלקי בלבד לדרישת האוצר. קבוצת החוסכים הגדולה ביותר בקרנות הפנסיה נמצאת במסלול השקעה לעמיתים אשר גילם אינו עולה על 50, במסלול זה מנוהלים כיום כספי חוסכים בני 25 לצד חוסכים בני 45 ו- 50. שלושים שנות חיסכון פנסיוני.

כתוצאה ממעבר לניהול כספים במסלול אחד עלתה רמת הסיכון במסלול ההשקעה תלוי הגיל לעומת רמת הסיכון שהייתה קיימת עד כה במסלול הכללי. כך שחוסכים המתקרבים לגיל 50 יחשפו לשיעור גבוה יותר של מניות מזה אליו נחשפו בעבר.

בחודש ינואר האחרון פרסמו קרנות הפנסיה את מדיניות ההשקעה החזויה לשנת 2016, בעוד שעל פי מדיניות ההשקעה שיעור השקעה במניות במסלול הכללי עומד על כ- 37%, שיעור ההשקעה במניות במסלול תלוי הגיל גבוההרבה יותר ועומד על 46%, לדוגמא מתוך מדיניות ההשקעה של כלל פנסיה:

מסלול כללי מסלול תלוי גיל לעמיתים שגילם אינו עולה על 50
37% 46%

מהצד השני כאשר מנהלים את כספי החוסכים באמצעות סדרה של מסלולי השקעה המיועדים לעמיתים שתאריך לידתם מצוי בטווח של 5 שנים לפחות, קיימים עבור אותו טווח גילאים, 21 עד 50, 7 מסלולי השקעה בעלי חשיפה שונה למניות. לדוגמא מתוך מדיניות ההשקעה של מבטחים החדשה:

עבור החוסכים שמתקרבים לגיל 50 החשיפה למניות תעמוד על 30% או 40% ועבור החוסכים בגילאים הצעירים אחוז החשיפה למניות יהיה גבוה יותר ויאפשר להם להשיג תשואה גבוהה יותר בשוק ההון.

שם המסלול חשיפה למניות
כללי 35%
יעד לפרישה 2030 30%
יעד לפרישה 2035 40%
יעד לפרישה 2040 50%
יעד לפרישה 2045 50%
יעד לפרישה 2050 50%
יעד לפרישה 2055 50%
יעד לפרישה 2060 50%

חלוקת קבוצת החוסכים עד לגיל 50 על פני מספר גדול יותר של מסלולי השקעה מאפשרת התאמה נכונה יותר של מדיניות ההשקעה לפרופיל החוסכים ולטווח שנותר להם עד הפרישה תוך מתן מענה נכון וראוי לכוונת האוצר.

ומה יקרה במשבר הבא?

"הטעות הראשונה שהתרחשה בשוק הגמל בשנת 2008 הייתה שחוסכים מבוגרים הגיעו לתחילת הירידות בשווקים שהם נמצאים במסלולי השקעה שאינם מתאימים לפרופיל הסיכון שלהם. בדיעבד, הטעות השנייה הייתה שחוסכים אלה, שנבהלו מהירידות באוקטובר, העבירו את כספם לקופות סולידיות, לא נהנו מהתיקון – והנציחו את הפסד."(TheMarker)

בהקמת מסלולי השקעה תלויי גיל שאף האוצר להקטין את רמת הסיכון בתיק החוסכים בהתאם למאפיינים האישים שלהם, לדוגמא שנת לידה.
כאשר בוחנים את מדיניות ההשקעה של שלושת מסלולי ההשקעה תלוי הגיל רואים כי אכן קיימת ירידה לאורך שנות החיסכון בשיעור החשיפה למניות, אך האם היא מספקת?

שם המסלול כללי עד 50 50-60 60+
חשיפה למניות 37% 46% 34% 22%

 

שיעור החשיפה למניות יורד עם השנים מ- 46% ל- 22%. האם חוסכת בת 64 יכולה להיות רגועה עם שיעור חשיפה למניות שעומד על 22%?

משבר
מקור

זוכרים את הטעות השנייה של החוסכים? המעבר בין הקופות לאחר הירידות הנציח את הפסד והוביל למעשה להפסד כפול. הפסד ראשון בירידות החזקות, והפסד שני בעליות שבאו לאחריהן.
ניקח, לדוגמא, חוסך שבעיצומו של המשבר חגג יום הולדת 60. בתוך פחות מחודש כספיו יעברו ממסלול בעל חשיפה למניות של 34% למסלול עם חשיפה של 22%.
האם מאפייניו האישים של החוסך השתנו במהלך אותו חודש בו חגג יום הולדת 60? סביר להניח שלא. אך כעת יהיה קשה הרבה יותר לכסות על ההפסד.

מסלולי היעד פותרים לחוסך את הדילמה, מכיוון ויש יותר מסלולי השקעה תלויי גיל ניתן לבצע החלקה של שיעור החשיפה למניות לאורך שנות החיסכון. החוסכים יורדים משיעור חשיפה של מניות של 30% ו- 20% ולאחר מכן 10%.

בשורה התחתונה

מטרת האוצר בהקמת מסלולי השקעה תלויי גיל הייתה להתאים לחוסך את רמת הסיכון במסלול ההשקעה למאפייניו האישים, לרבות גילו. בישום המודל באמצעות מספר גדול יותר של מסלולי השקעה ניתן לבצע התאמה נכונה יותר של מדיניות ההשקעה לאורך שנות החיסכון. כאשר החוסכים הצעירים זוכים למנה גדולה יותר של נכסי סיכון ואילו רמת התנודתיות בקרב החוסכים שעומדים לפני הפרישה היא מינימלית.

(פורסם במקור במגזין עדיף)

מסלולי השקעה תלויי גיל : שני צדדים למודל by

אודות נדב טסלר

נדב טסלר, בעל רישיון משווק פנסיוני, משמש כמנהל מוצר באגף השיווק במנורה מבטחים פנסיה וגמל והעורך הראשי של אתר פנסיוני.

Check Also

הכל בסדר

איגרות חוב מיועדות, המאזן האקטוארי והפנסיה שלך

מקבלי הקצבאות בקרנות הפנסיה זכאים להבטחת תשואה על 60% מהנכסים שלהם, המהלך הוא ראשיתו של שינוי דרמטי שישפיע על קצבאות הזקנה התחרות בתחום ועל המאזן האקטוארי

15 comments

  1. היי נדב. צדק רב בדבריך. אגב בשיטת הפניקס מצב זה של ירידה חדה בהחזקה מנייתית נפתר. בכך שבכל יום הולדת של העמית ישנה ירידה מסוימת באחוז המניות. וכך ישנה ירידה מתמדת באמת הסיכון. ולא בכל 10 שנים או יותר.
    תודה על טורים חכמים

    • תודה רבה על המידע איתן,

      דרך הגב, שיטת הפניקס לא הוכרה על ידי האוצר כמסלול השקעה תלוי גיל ולכן הפניקס ישמו את המודל באמצעות שלושה מסלולי השקעה ושיטת הפניקס נסגרה בפני חוסכים חדשים.

      • מעניין, מדוע שיטת הפניקס לא הוכרה כמסלול השקעה תלוי גיל? על פנוי היא אפילו יותר עדיפה מסדרת המסלולים של העמיתים בטווח 5-10 שנים (שהרי האיזון משתנה כל שנה). אני אגב נמצא בשיטת הפניקס שנים, זה הדבר הכי קרוב למה שאעשה כשיהיה IRA.

  2. תודה על הפוסט!
    בסופו של דבר – הכל הימורים. גם בשיטה השניה החשיפה למניות ביעד הפרישה הכי קרוב (2030) עומדת על 30%, שהוא קטן מהמסלול הכללי בדוגמא (37%) אבל גדול מהמסלול לבני 60 (22%). כך שאם מתרחשת נפילה בטווח קרוב לפרישה, דווקא בשיטה השניה ההפסד יהיה גדול יותר.
    אם כבר, אני חושב שדווקא בשיטה בה יש יותר מעברים בין מסלולים, הסיכון יותר גדול יחסית, כי יש יותר אפשרויות להנצחת הפסדים.
    כנראה שמי שבאמת רוצה שקט נפשי צריך לעבור למסלול סולידי 5-10 שנים לפני הפרישה, בזמן רגוע בשוק המניות (וגם אז – לוקח כמה ימי עסקים לעשות את המעבר בפועל, ולך תדע אם משהו לא יקרה בדיוק בזמן הזה…)

    • תודה רבע רועי,

      שים לב שהמסלול הקצר ביותר במסלולי יעד לפרישה הוא לא 2030 אלא 2020 (לא מופיע בכתבה) ובו רמת החשיפה למניות נמוכה יותר ועומדת היום, בשנת 2016, על 10%.

      במחקר שעשו במנורה מבטחים, התשואה הגבוהה ביותר היא כמובן במסלול שבו רמת הסיכון אינה יורדת, אך קיים החשש (ותמיד יש את החשש) שממשבר כזה יגיע באיזה באיזה שלב. וככל שהמשבר קרוב יותר לגיל הפרישה הפגיעה חמורה יותר. אתה יכל לקרוא על המחקר בקישור הזה :
      http://www.pensuni.com/?p=2548

      • תודה.
        רק עכשיו הסתבר לי שבקריאה הקודמת שלי לא הבנתי נכון את שיטת מסלולי היעד. אז בעצם, מכיון שבשיטת מסלולי היעד ההשקעה מנוהלת בצורה דינמית לפי גיל הפרישה, ניתן להניח שבמצב של משבר כלכלי מנהלי הקרן יעבדו בצורה חכמה כדי למזער נזקים (למשל: דחיית הקטנת החשיפה למניות עד שהרווחים יכסו את הנפילה).
        עכשיו נשאלת השאלה האם היתרון של שיטת מסלולי היעד על פני 3 מסלולים קבועים מצדיקה מעבר לקרן פנסיה אחרת…

        • אני די בטוח שההנחה שלך לגבי פעולת הקרנות במשבר כלכלי שגויה. בכל נקודה נתונה במשבר אף אחד לא יודע אם הוא עדיין נמשך, וגם כשהשוק חוזר לעלות אף אחד לא יודע מתי הוורחים יכסו על הנפילה, ומאד יכול להיות שיהיו עוד משברים לפני. ראה למשל את השוק של יפן. אחוז גבוה של חשיפה למניות מגדיל את הסיכון שלך בכל רגע נתון (בלי קשר למשבר כזה או אחר שקרה או לא קרה), ואתה לא יכול להשאיר קבוצת חוסכים בסיכון כזה רק כי אתה מקווה שתבוא עליה שתכסה על ההפסד.

          • לא הבנתי כ"כ את התגובה שלך. ספציפית, לא הבנתי את הדוגמא שלך על יפן. "אחוז גבוה של חשיפה למניות מגדיל את הסיכון" זה דבר נכון בכל שוק מניות. וברור שאף אחד לא יודע לנבא את העתיד, אבל דוגמאות העבר מראות שאחרי משבר בד"כ מגיעה עליה והשוק חוזר לרמתו המקורית. ההבנה שלי בשוק ההון היא בסיסית ובשביל זה יש אנשי מקצוע, אבל ההמלצה שבזמן משבר עדיף להישאר בשוק ולחכות לעליה מאשר לצאת מהשוק ולקבע את ההפסדים היא די כלל אצבע. ככה פעלו מנהלי הקרנות והקופות בזמן המשבר של 2008, ולכן החוסכים שבחרו למשוך את הכספים הפסידו כספים, לעומת החוסכים שלא משכו את כספיהם.

            • יפן היא מקרה ידוע של משבר שהשוק מעולם לא התאושש ממנו – מדד הניקיי כיום הוא קצת יותר מחצי ממה שהיה לפני יותר מ-27 שנה! מיותר לציין שיפן ידעה משברים גדולים בתקופה הזו (למשל 2000 ו-2008), מה שמדגים את הנקודה שבזמן ההמתנה להתאוששות ממשבר אחד יכולים לבוא משברים אחרים.

              בהתאם לזאת, לא הגיוני שמנהל קרן פנסיה ידחה את הקטנת החשיפה למניות מהסיבה הפשוטה שאין לו דרך לדעת כמה זמן יהיה צריך לחכות לאותה התאוששות, ואתה לא יכול להשאיר חוסכים ברמת סיכון שלא מתאימה להם (מנהל קרן ביפן היה משאיר בני 60 באותה רמת סיכון של בני 30 לפי ההגיון הזה – הוא עדיין מחכה להתאוששות).

              לגבי מנהלי הקרנות והקופות בזמן המשבר, רוב המסלולים למיטב הבנתי ממילא מגדירים את אחוזי החשיפה למניות (לעומת אגח) כך שהם לא עשו שום דבר מיוחד. ודאי שבמקרה של המסלולים תלויי הגיל רמת החשיפה תשאר זהה (מה שאומר בד"כ שהם ימכרו אג"חים ויקנו מניות כדי להחזיר את היחס לפני המשבר, מה שנקרא איזון מחדש).

              אכן כפי שאמרת, מי שיכנס לפאניקה ויצא מהשוק סביר שיקבע את ההפסד, אם כי תאורטית יכול להיות שגם אדם ממושמע שדבק בתכנית שלו לא יצליח להתאושש. היופי במסלולי ההשקעה מותאמי הגיל הוא שהם ממזערים את הסיכוי לכך, שכן ככל שחשיפתו של פלוני למשבר גבוהה יותר (אחוזי מניות גבוהים), כך גילו נמוך יותר ובהתאם הזמן שיש ברשותו להתאושש מהמשבר רב יותר.

              • תודה על הפירוט, החכמתי.

                אני מסכים שמסלולי ההשקעה מותאמי הגיל (הרגילים) הם פתרון טוב, אבל הבעיה שלי איתם היא עם ה"אוטומטיות" שבהם. זה אולי מקרה קצה, אבל תחשוב שמישהו מועבר אוטומטית למסלול הבא (עם פחות חשיפה למניות) בזמן משבר כלכלי – זה בעצם מקבע לו הפסדים. לכן אני חושב שבשיטה האחרת של מסלולי היעד אולי מנהלי הקרנות יבחרו לנהל את המשבר בצורה אחרת וידחו את הקטנת החשיפה למניות כדי לא לקבע הפסדים. אבל גם בזה יש בעייתיות, כמו שהסברת…

                • אני חושב שככל שהמסלול רציף יותר, הבעיה קטנה יותר. כשעוברים באופן חד ממסלול "עד 50" למסלול 50-60 ומורידים ביום אחד 12% אחוזי חשיפה זו בעיה. הבעיה קטנה קצת יותר בסדרת המסלולים בטווח 5-10 שנים אבל גם שם יכול הפיזור להשתנות ביום אחד ב-10%.

                  לעומת זאת, אני בשיטת הפניקס שמשנה את הפיזור שלה כל שנה (לדעתי באחוז-שניים בערך), ואז אם נניח לקח שנתיים להתאושש מהמשבר, קיבעתי רק 2-4% מההפדסים שלי.

  3. יישר כוח על ההסברים, על האתר המדהים שלך!!!.
    רציתי לשאול, אם איזון אקטוארי הוא ערבות הדדית יחסית לביטוחים שיש לכל חוסך פנסיוני. אז למה מי שכבר לא מבוטח, למשל אני מפאת גילי המתקדם, אז למה אני משלמת כל כך הרבה כסף עבור איזון אקטוארי שזה בעצם מקריי ביטוח של אחרים כאשר לי כבר אין ביטוחים?

    • חג שמח רות,

      קרן הפנסיה מבוססת על ערבות ההדדית לטוב ולרע. בטוב עלות הכיסוי הביטוחי זולה יותר, עודפים מתחלקים בין כל החברים בקרן. ברע, כל העמיתים הלא פעילים ומקבלי הקצבאות לוקחים חלק בגרעון האקטוארי.

      עוד אפשר לקרוא על כך כאן http://www.pensuni.com/?p=1992

  4. שלום נדב,
    מה קורה עם משתתפות ברווחים – האם גם מחוייבים לעבור לנהל לפי מודל תלוי גיל ?
    האם חוזר האוצר חל גם על המשתתפות ?
    איפה ניתן למצוא את החוזר של האוצר ?
    תודה מראש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שינוי גודל גופנים