ככל רוב החוסכים לפנסיה הם אדישים לכן סעיף 1 רלוונטי רק לחלק קטן מהם. גם הסוכנים לא ממהרים להציע לאנשים לשנות מסלולי השקעה. נשארנו עם סעיף 3, גבולות הגזרה של מנהלי ההשקעות די מוגבלות במדיניות ההשקעה של המסלול כך שהשינוי לא יכל להיות דרמטי בעיקר במסלולים"כבדים" שמנהלים מיליארדי שקלים, לכל היותר הגדלה של אחוז או שניים ברכיב המניות.

אני מקווה שאתה צודק לגבי תזוזה בין המסלולים בעתות משבר אבל אני רואה שלוש בעיות:
1. יש אנשים שנלחצים ועוברים למסלולים סולידיים – האמת שאני מופתע לשמוע ממך שאלו לא הרוב.
2. לא חסרים סוכנים חכמולוגים שממליצים ללקוחותיהם לתזמן את השוק, בפרט לשנות מסלולים במשברים.
3. הרוב המוחץ של הלקוחות נמצא במסלול הכללי שם למנהלי המסלול יש חופש בקביעת חלוקת הנכסים, ואני משער שלא חסרים מנהלים שמנסים לתזמן את השוק ובדרך מקבעים הפסדים.

לעומת זאת אם אדם נשאר במסלול בו חלוקת הנכסים מוגדרת לפי פרמטר שאינו תלוי בביצועי השוק (כמו למשל גיל), זהו התרחיש האופטימלי כי אותו אדם למעשה יקבל איזון מחדש אוטומטי בו הוא יקנה *עוד יותר מניות* ככל שהמשבר יחריף (על חשבון האגח), וזו כמובן דרך ההתמודדות הנכונה – גם מבחינת שימור פרופיל הסיכון וגם מבחינת מיצוב התיק להתאוששות לאחר חלוף המשבר.

זה גם יכל להיות שיקול השקעה.

אף פעם לא בחנתי מה עדיף, עליה הדרגתית בתשואות בשוק ההון. או השקעה רציפה עם תקופות של משברים לאורך הדרך.

אל תשכח שבניגוד לניהול השקעות מרבית החוסכים בקרן הפנסיה מפקידים את הכספים ולא זזים בין המסלולים. כלומר הם יפגעו תחילה מהמשבר ואז יקוו להנות מהעליות שיבואו אחר כך